במהלך השנים האחרונות אנו עדים לשינויים בקיבוצים המשפיעים במידה רבה על העסקת נשים ופרנסתן; סגירה של מקומות עבודה שהיו מאוישים על ידי נשים, תמחור משרות נמוך של עיסוקים "נשיים" כגון: חינוך, חדר אוכל ומטבח, מזכירות, דואר, הנהלת חשבונות ועוד.
חלק מאותן נשים מוצאות את דרכן בבנייה והגשמה של חלום אישי, המאפשר להן להביא לידי ביטוי את היכולות והמיומנויות הקיימות בכל אחת ובמקביל לתת מענה לצרכי ההתפרנסות.
בקיבוצים הקפידו ,עד לאותם שינויים, לאפשר רק לבעלת מקצוע אחד "להתקיים" . הקיבוץ נתן חדר אחד לקוסמטיקה, חדר שני יועד לספרית, השלישי לפדיקוריסטית וכך הלאה לגבי כל המקצועות.
לעיתים קרובות ניתן היה לשמוע וויכוחים בקיבוץ לגבי אותן נשים שבחרו ללמוד מקצוע שכבר היה קיים בקיבוץ והאם לאפשר להן עבודה בקיבוץ כשכבר יש מישהי שעוסקת בתחום והיא וותיקה וגם החברים רגילים אליה ולדרך עבודתה.
כל זאת נכון היה בקיבוץ הישן. הקיבוץ המשתנה פתח את גבולות הקיבוצים ולאחריהם נפתחו גם הגבולות בתוך הקיבוץ עצמו.
היזמיות גילו שכל אחת מתאימה ללקוחות שונים ושגם בתוך אותו עיסוק יש מגוון: קוסמטיקאית אחת מתמחה בבני עשרה והשנייה בהורדת שערות ממקומות נסתרים, השלישית ידועה ביכולת העיסוי המרגיעה ובכלל השילוב עם הספרית והפדיקוריסטית יוצר חבילת שירותים לכל צורך ולכל משתמש.
השלב הבא בתהליך פריצת הגבולות הקיבוציים, היה חיבור היזמויות הדומות יחד עם השונות גם בפרסום:
-
שילוט בחצר הקיבוץ, המפנה ומכוון את הנכנס בשערי הקיבוץ למגוון היזמויות הפרוש בחצר הקיבוץ.
-
פרסום משותף בעיתונות המקומית כך שניתן לראות את המגוון הקיים מצד אחד ומן הצד השני לחסוך בעלויות פרסום.
-
הפנייה וחלוקה של כרטיסי ביקור בתוך הקיבוץ כאשר לקוח פוקד את אחת מהיזמויות.
שיתוף פעולה זה בתוך חצר המשק מבטיח את ההצלחה המשותפת, הקידום והפריחה העסקית.